לדף הבית  
חוות השומר חדשות אודות גלריות וקישורים מורשת רפול האדם

שכול ואיפוק

 יוחנן איתן בכורם של מרים ורפול נולד בשנת 1952 ונפטר בילדותו מהתקף אסטמה בשנת 1963  בטרם מלאו לו 11 שנים 

  

 יוחנן איתן

  יורם איתן בטייסת


 יורם איתן נולד בשנת 1954 בן שני למרים ורפול.תלמיד חרוץ וגינגי שקט שאהבתו לטייס הביאה אותו לסיום קורס טייס בהצטיינות כטייס קרב.בשנת 1981 נישא לאופיר לבית לב ושבועות ספורים לאחר נישואיו בערב יום הזיכרון תשמ"א נהרג בטיסת אימונים. את ההודעה קיבל רפול כרמטכל ערב ההחלטה על השמדת הכור בעירק. עם מותו במשפחת איתן נותרו שלוש אחיותיו והורים שהשכול הכה בהם שנית.

 

רפול מספר על יורם בנו

"יורם בני נקרא על שם פוזה, המ"מ שלנו במשמרות, שנפל בקרב על נבי סמואל במלחמת העצמאות. יורם נולד שנתיים אחרי יוחנן הבכור. גם הוא היה ג'ינג'י כחול עיניים. ילד טוב, חרוץ, חכם, שילדותו עברה עליו בצל מחלתו של אחיו. השתדלנו להעניק לשניהם ככל האפשר, כדי להדק את החברות בין שני האחים וכדי להקל את סבלו הקשה של יוחנן. לאחר מותו של יוחנן נהגתי לקחת את יורם לפעילותי בצבא, כאשר היה בחופשה מהלימודים. יורם היה בן עשר או אחת- עשרה כאשר נלווה אלי לאימון מרוכז של חטיבת הצנחנים בדרום, בתקופת החופש הגדול.

יורם היה אהוד מאוד על הקצינים והחיילים, והשתדל להיות שותף לשגרת חיי הצבא של החיילים. לימדתי אותו להפעיל את מכשיר הקשר שעל הג'יפ, ולאחר מכן הצטרף אלי בביקורי בגדודים, בעת האימונים או התרגילים.

יום אחד נסענו בג'יפ לאורך הקו הירוק, בדרום הר חברון. הייתה שעת בין הערביים, ופתאום החלו יריות. הסעתי את הג'יפ לעבר קפל קרקע, ובאותה עת זיהיתי את היורים מעבר לגבול. אמרתי ליורם: "תקרא בקשר לגדוד 50, ספר להם מה קורה." ולקשר אמרתי: "קח את העוזי שלך, אנחנו מסתערים." לי היה רובה אנגלי, ירושה מאבי.

הסתערנו על היורים, חצינו את הגבול, והיורים ברחו. חזרנו לג'יפ. יורם היה בעיצומו של דיווח לגדוד הנח"ל המוצנח, ולאחר דקות ספורות הגיעו לוחמים על גבי זחל"ם, והתקרית הסתיימה. יורם הרגיש שותפות עזה בתקרית אש, אך למרות זאת נשאר מאופק וקר רוח.

בפעם אחרת, לפני מלחמת קדש, יצאתי לסיור בצפון. הייתי אז מפקד גדוד, ולקחתי איתי את יורם ואת קצין המבצעים הגדודי, משה וחצי (לימים הרמטכ"ל משה לוי). השארנו את הטנדר ליד פרדס חורי, והלכנו ברגל לגשר הפקק, שעל תעלת הירדן. פתאום החלו יריות ממכונת ירייה מכיוון השטח הסורי. ביקשתי ממשה וחצי שייקח את יורם לטנדר, ואני נשארתי בשטח, כדי למשוך לעברי את אש הירי. יצאנו מהתקרית בשלום, ובבית יורם אמר למרים: "היו כאלה צפצופים בין העצים."

ערב מלחמת ששת הימים יורם היה בן שתים- עשרה וחצי. זו הייתה תקופת המתיחות וההמתנה שלפני המלחמה, ילדי הכפר חפרו מקלטים וסייעו בעבודות החקלאות השונות. גם יורם נטל על כתפיו אחריות רבה, והתנהג באותם ימים ממש כאדם בוגר.

כאשר שירתתי בבקעה לאחר מלחמת שת הימים, התלווה אלי חבר טוב, גדי מנלה ז"ל, שהיה באותה תקופה קצין מבצעים חטיבתי במפקדה שלי.

שעות רבות נהגנו לבלות יחד, בהרים, בגבעות ובמטווחים. יורם למד לירות במקלע מ.א.ג (מקלע אחיד גדודי) שהורכב על הג'יפ, ושימש קשר לגדי מנלה.

בשבתות נהגתי לקחת את יורם לפעילות דאייה במועדון התעופה ברמת- דוד. בהיותו בן שלוש- עשרה או ארבע- עשרה יורם היה מוכן לטיסת סולו , אבל נאלץ לחכות שנים אחדות, עד שמלאו לו שבע- עשרה, כפי שמחייב החוק.

בהיותו בן חמש- עשרה הסכימה מרים שיורם ישתתף בקורס צניחה. הייתי אז קצין צנחנים ראשי.

 

עם יורם בצניחה משותפת בתיכון

יורם ביקש להיות כאחד החיילים שבקורס, ולא ליהנות ממגורי הקצינים. ואכן, היה שותף לחיילים בכול, לא ויתר על אימון כלשהו, וצנח עם כולם את צניחות היום ואת צניחות הלילה, וזכה לכנפי צנחן במסדר, כמו כולם. יורם נעשה לצנחן בהיותו תלמיד במגמת האלקטרוניקה באורט עפולה. עד לגיוסו לצה"ל ב1972 היה מצטרף אלי לצניחות, ועד לגיוסו צבר ניסיון בחמש- עשרה צניחות.

יורם נשא לאישה את בתו של אל"מ ארלוזרוב (זוריק) לב ז"ל, שנפל במלחמת יום- כיפור, בהיותו מפקד כנף ברמת- דוד. זוריק נולד ב- 1933, בשנה שנרצח חיים ארלוזרוב, והוא נקרא על שמו. הוא נמנה עם הטייסים שהטיסו בצה"ל לראשונה את ה"מיסטרים", ה"סופר- מיסטרים" וה"מיראז'ים" וגם נלחם במטוסים אלה במבצע קדש ובמלחמת ששת ימים.

ביום הרביעי למלחמת יום- הכיפורים, ב-9 באוקטובר 1973, זוריק יצא לגיחה מבצעית באזור פורט- סעיד. מטוסו נפגע, ומקום קבורתו לא נודע. הוא הניח אישה, שישה ילדים והורים.

יורם היה נשוי תשעה- עשר יום בטרם מצא את מותו בקרב אווירי, בעת טיסת תרגול נגד מטוס אף-15. הוא איבד את השליטה על המטוס, ומסיבה לא ידועה נטש אותו. בעת הפליטה אירעה תקלה, המצנח לא נפתח ויורם נספה. זה היה בעיצומן של הכנות לתקיפת הכור הגרעיני בבגדד, שנערכו בבסיס עציון.

כשנודע לי שיורם מת הלכתי לחדרו, כאילו זה עתה יצא ממנו לטיסתו האחרונה. המיטה הייתה סתורה, וכל חפציו היו בחדר: הסנדלים, הבגדים האזרחיים והמדים. החדר היה כל- כך אופייני לבחור המוכשר הזה, המסור למורשתו, הגאה במעשיו, הצנוע בהתנהגותו.

גם יורם בני מונח במרום הגבעה הצופה אל הכפר, ליד אמי, סבתו, שקברה מפריד בינו ובין אחיו יוחנן.

"את הנעשה, אין להשיב", אבל אין זו נחמה."     (מתוך הספר "מצנח רביעי נפתח" )

 

 לזיכרם

 לזכרו של יורם איתן מאתר יזכור של משרד הביטחון 
 לזכרו של , גיורא איתן ("גוגה") מאתר יזכור של משרד הביטחון 

חזרה >>
created by CyberServe כל הזכויות שמורות לעמותה להנצחת והנחלת מפעלות חייו של רפאל איתן (ע"ר) © 2007     
כתובת: תל עדשים, 19315  |  טלפון: 050-2008220   |  צור קשר